<h1>חוקות הדיינים סימן נ"ג</h1>
<h2>דף יז.</h2>
האומר לחבירו מנה לי בידך והלה אומר איני יודע ה"ז פטור מלשלם משום דמספק אין מוציאין ממון מחבירו אלא מעמידין אותו בחזקתו והוא פטור לגמרי ואפילו משבועת היסת אבל הגאונים ז"ל תקנו שישבע שבועת היסת שאינו יודע שהוא חייב לו ונפטר, אבל אם אמר איני יודע אם החזרתים לך אם לאו חייב לשלם בלא שבועה משום דבריא ושמא בריא עדיף כך מפורש במציעא בפ' השואל [צ"ז ע"ב] ובקמא בפ' הגוזל בתרא [קי"ח ע"א] וכתב הרמ"ה ז"ל בפי' שאם חזר ואמר לאחר שחייבוהו ב"ד כבר פרעתי אם אומרו מיד באותו מעמד אינו נאמן משום דהדבר מוכיח שלא אמר כן אלא מפני שחייבוהו ב"ד אבל אם לאחר זמן אמר עכשיו אני זוכר שכבר פרעתיו ה"ז נאמן מפני שחשב בדבר ונזכר כ"כ מורי הרב תמ"ך בתשובת שאלה ומי שהוציאו עליו כתב ידו שהפקידו לו ק' דינרין וטען ואמר איני זוכר שמעולם כתב זה חתימתי והלך התובע והביא עדים וקיים חתימתו וחזר הנתבע וטוען ואומר אתה מחלת לי זו התביעה ביני לבינך ה"ז לא הוחזק כפרן שזה לא כפר בק' דינרין אלו בפירוש שטוען שאינו זוכר שעשאו מעולם ושאינו מכיר חתימתו ואין זה כאומר לא לויתי ואפילו טוען ואומר מעולם לא כתבתי שטר זה אינו מוחזק כפרן שהרי לא כפר בעיקר הפיקדון ועל התביעה שזה תובע ממנו כיון שהם מעות מתוך שיכול לומר כבר החזרתי לך נאמן הוא לומר אתה מחלת אותם לי דהא מחילה בדיבור בעלמא הוא מחילה וא"צ קנין כיון שהמעות הם ברשות הנתבע.
<h2>דף צז:</h2>
האומר לחבירו מנה לי בידך והלה אומר איני יודע ה"ז פטור מלשלם משום דמספק אין מוציאין ממון מחבירו אלא מעמידין אותו בחזקתו והוא פטור לגמרי ואפילו משבועת היסת אבל הגאונים ז"ל תקנו שישבע שבועת היסת שאינו יודע שהוא חייב לו ונפטר, אבל אם אמר איני יודע אם החזרתים לך אם לאו חייב לשלם בלא שבועה משום דבריא ושמא בריא עדיף כך מפורש במציעא בפ' השואל [צ"ז ע"ב] ובקמא בפ' הגוזל בתרא [קי"ח ע"א] וכתב הרמ"ה ז"ל בפי' שאם חזר ואמר לאחר שחייבוהו ב"ד כבר פרעתי אם אומרו מיד באותו מעמד אינו נאמן משום דהדבר מוכיח שלא אמר כן אלא מפני שחייבוהו ב"ד אבל אם לאחר זמן אמר עכשיו אני זוכר שכבר פרעתיו ה"ז נאמן מפני שחשב בדבר ונזכר כ"כ מורי הרב תמ"ך בתשובת שאלה ומי שהוציאו עליו כתב ידו שהפקידו לו ק' דינרין וטען ואמר איני זוכר שמעולם כתב זה חתימתי והלך התובע והביא עדים וקיים חתימתו וחזר הנתבע וטוען ואומר אתה מחלת לי זו התביעה ביני לבינך ה"ז לא הוחזק כפרן שזה לא כפר בק' דינרין אלו בפירוש שטוען שאינו זוכר שעשאו מעולם ושאינו מכיר חתימתו ואין זה כאומר לא לויתי ואפילו טוען ואומר מעולם לא כתבתי שטר זה אינו מוחזק כפרן שהרי לא כפר בעיקר הפיקדון ועל התביעה שזה תובע ממנו כיון שהם מעות מתוך שיכול לומר כבר החזרתי לך נאמן הוא לומר אתה מחלת אותם לי דהא מחילה בדיבור בעלמא הוא מחילה וא"צ קנין כיון שהמעות הם ברשות הנתבע.
<h2>דף קטז:</h2>
האומר לחבירו מנה לי בידך והלה אומר איני יודע ה"ז פטור מלשלם משום דמספק אין מוציאין ממון מחבירו אלא מעמידין אותו בחזקתו והוא פטור לגמרי ואפילו משבועת היסת אבל הגאונים ז"ל תקנו שישבע שבועת היסת שאינו יודע שהוא חייב לו ונפטר, אבל אם אמר איני יודע אם החזרתים לך אם לאו חייב לשלם בלא שבועה משום דבריא ושמא בריא עדיף כך מפורש במציעא בפ' השואל [צ"ז ע"ב] ובקמא בפ' הגוזל בתרא [קי"ח ע"א] וכתב הרמ"ה ז"ל בפי' שאם חזר ואמר לאחר שחייבוהו ב"ד כבר פרעתי אם אומרו מיד באותו מעמד אינו נאמן משום דהדבר מוכיח שלא אמר כן אלא מפני שחייבוהו ב"ד אבל אם לאחר זמן אמר עכשיו אני זוכר שכבר פרעתיו ה"ז נאמן מפני שחשב בדבר ונזכר כ"כ מורי הרב תמ"ך בתשובת שאלה ומי שהוציאו עליו כתב ידו שהפקידו לו ק' דינרין וטען ואמר איני זוכר שמעולם כתב זה חתימתי והלך התובע והביא עדים וקיים חתימתו וחזר הנתבע וטוען ואומר אתה מחלת לי זו התביעה ביני לבינך ה"ז לא הוחזק כפרן שזה לא כפר בק' דינרין אלו בפירוש שטוען שאינו זוכר שעשאו מעולם ושאינו מכיר חתימתו ואין זה כאומר לא לויתי ואפילו טוען ואומר מעולם לא כתבתי שטר זה אינו מוחזק כפרן שהרי לא כפר בעיקר הפיקדון ועל התביעה שזה תובע ממנו כיון שהם מעות מתוך שיכול לומר כבר החזרתי לך נאמן הוא לומר אתה מחלת אותם לי דהא מחילה בדיבור בעלמא הוא מחילה וא"צ קנין כיון שהמעות הם ברשות הנתבע.
